<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' סירוס</h1>
<h2>דף לג:</h2>
גרסי' בשמונה שרצים [שבת ק"י ע"ב] לירוקנא תרין בשכרא ומעקר. ומי שרי, והתניא מנין לסרוס באדם שהוא אסור, ת"ל [ו]בארצכם לא תעשו, בכם לא תעשו, דברי בן [ח]כינאי. פירש רב אחא בשאלתות מכדי חובת הגוף הוא ונוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מאי טעמא כתב בארצכם, אלא בארץ מיבעיא ליה לכל מה שבארץ ואפילו לכלבא, והאי דכתיב בארצכם קרי ביה בארץ וקרי ביה בכם, אלו ג' אותיות שבארצכם ב'כ'ם דהוה ליה למכתב ובארץ לא תעשו וכתיב בכם, קרי ביה בכם לא תעשו. ותרצינן הני מילי היכא דמכוון, הכא ממילא הוא, דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס תרנגולו יטול כרבלתו והוא מסתרס מאליו. והאמר רב אשי רמות רוחא הוא דנקיטא ליה, אלא בסריס אמרי' תרין בשכרא ומעקר. והא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הכל מודים במסרס אחר המסרס שהוא חייב וכו' עד להביא נותק אחר כורת שהוא חייב, אלא בזקן. והאמר ר' יוחנן הן הן החזירוני לנערותי, דאלמא זקן נמי אפשר (דמסרס) [דמחמם] ומוליד, אלא באשה, שאינה מצוה על פריה ורביה. ולר' יוחנן בן ברוקה דאמר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים [וגו'], מוקים לה בזקנה שאינה יולדת אפילו ברפואות, אי נמי בעקרה. גרסי' בפרק אין דורשין בעריות [חגיגה י"ד ע"ב] [שאלו את בן זומא] מהו לסרוסי כלבא, אמר להן ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם לא תעשו.
<h2>דף מד:</h2>
גרסי' בבכורות בפרק מומין אלו [מ"ד ע"ב] אמר ר' אבא בריה דר' חייא [בר אבא] א"ר יוחנן משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים, ומעשה באחד שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה. שמואל אצטריך ליה בשבתא דרגלא נגד ליה גלימא, אתי אמר ליה לאבוה, אמר ליה אתן לך ארבע מאה זוזי וזיל אהדר עובדא, תינח לדידך דאיפשר לך, למאן דלא איפשר ליה ליסתכן. מר בר רב אשי אצטרך אגודא דגמלא אשתין, אמרו ליה חמותך קא אתיא, אמר להו באודנא. ותיפוק ליה משום עלוקה, בשותת. אמר רב פפא לא ישתין אדם מים על גבי חרס ולא על גבי מקום קשה, דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עטם. אמר אביי הלכך האי אתתא לא תיקום להדיא לאפי ינוקא, אגיסא לית לן בה. תניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא לידי הדרוקן סלון החוזר מביא לידי ירקון. ת"ר שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא מים ואחד מוציא זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, ובשעה שאדם נצרך אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקור. אמר ר"ל מאי דכתיב לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך, אימתי לא יהיה בך עקר ועקרה בזמן בבהמתך. וא"ר יהושע בן לוי לא יהיה בך עקר שלא יהיה ביתך עקור מן התלמידים, ועקרה שלא תהא תפלתך עקרה לפני המקום, ואימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה.
